לפני 3 ימים ראיתי את חלום, כי הייתי לי משעמם כל כך הולך ישירות לשדה התעופה, לקחת טיסות, ישראל, לצאת מנשימה. מרחצאות, מקדשים, מבט עכשווי מדי פעם נדודים מנגד צילום תמונות של הבניינים. באותו זמן, יהודי בא אליי “שלום”, הוא אמר. כלומר אני תורכי, אמרתי “שלום”. צחק. לאחר מכן התקשרתי אליו את בנו. (בינתיים, בחזיתו של בית פרטי, עם שפע של גן ירוק) לאחר שהגיע לילד, “תל אביב, בית ספר התיכון הטורקי” בקריאה, תורכי ידע היטב, שאביו רצה שהוא ידריך אותי, אולי יודע אם תקבל את ההון המוצהר של הריחוף. “בסדר,” אמר, ויצאתי לדרך. ראשית, הלכו לסמטת כדוריד. בלונד שיער חום, שחור, היה כל מיני אנשים, ברך אותי. נקבה מאמנים שדיבר איתי בתה פרטי, שתייה. אחר כך לקחתי את גורד שחקים. נכנס לבית ריק. בחדרים ריקים. הסתכלתי מהחלון, ראיתי את חוף ים עצום. תל אביב הוא מקום שבו הוא מוצא לים, אני לא, הסתכלתי על ויקיפדיה, לחופו של הים. ואז ראיתי את גורדי שחקים אחרים יוצא דופן, ארמונות, היו הרבה בתי בני קומה אחת עם גינות. כבר הוקסם מהופעתו של המבט ממעוף ציפור של תל אביב. לאחר מכן, בתוכו, מלא באנשים צעירים. הדרה אי פעם אף אחד (yadırgamadan) רצה פה ושם. אחרי התעורר לקול של הטלפון.
3 ימים במוחי. תל אביב היה נבדק שלא היה מעולם, לא היה לי מושג על כך. לחפש את ראיתי את מה שהוא עצב תמונות תת מודעות, ולא מופתע! בכל אופן, אני רוצה ללכת לתל אביב לפני אולן בטור. קורא לי שחייב להיות איזה כוח על טבעי. זו הסיבה שיש לי ללכת.יהודי שייקח אותי לשם, אני מחפש עברית. בואו נראים עכשיו …
3 gün önce bir düş gördüm; Çok canım sıkıldığı için doğrudan havaalanına gidiyor, uçak biletini alıp, soluğu İsrail’de alıyorum. Hamamlar, tapınaklar, çağdaş görünümlü yapılar arasında boş boş dolanıp ara sıra fotoğraf çekiyorum. O sıra, bir yahudi yanıma gelip “Şalom” dédi. Ben de Türk olduğumu añlasın diye “Merhaba” dédim. Gülüştük. Soñra yanına oğlunu çağırdı. (Bu sırada müstakil bir evin önündeyiz, bahçe de bol yeşillikli) Oğlan geldikten soñra, “Tel Aviv Türk Lisesi”nde okuduğunu, Türkçe’yi iyi bildiğini, babasınıñ da kendisinden bana kılavuzluk étmesini istediğini, kabul édersem başkenti gezdire bileceğini belirtti. “Olur” dédim, koyulduk yola. Önce bir hentbol salonuna gittik. Sarışın, zenci, kumral her türden insan vardı, beni selamladılar. Bayan bir koçları vardı, benimle özel olarak görüştü, çay içtik. Soñra beni bir gökdelene çıkardı. Boş bir eve girdik. Odalar bomboştu. Pencereden dışarıyı izledim, büyük bir deñiz kıyısı görüyordum. Tel Aviv deñize kıyısı olan bir yér mi, bilmiyordum, Vikipedi’den baktım, deñiz kıyısındaymış. Soñra olağanüstü başka gökdelenler gördüm; köşkler, tek katlı bahçeli evlerden de epey vardı. Hayran oldum Tel Aviv’in kuşbakışı görünüşüne. Dérken, içeriye gençler doldu. Kimse beni dışlamadan (yadırgamadan), oradan oraya koşuşturuyordu. Soñrasında da telefonuñ sesine uyandım.
3 gündür aklımda. Tel Aviv’i daha önce hiç araştırmamıştım, üzerine pek bir bilgim de yoktu. Gördüğüm o görüntüleri bilinçaltım ne ara tasarlamış, hayret doğrusu! Neyse, Ulanbatur’dan önce Tel Aviv’e gitmek istiyorum. Beni oraya çağıran göksel bir güç olmalı. O yüzden gitmem gerek. Beni oraya götürecek bir Yahudi, İbrani arıyorum. Bakalım artık…
𐰏𐰇𐰕𐰠 𐰃𐰓𐰃
𐰽𐰆𐰭 𐰖𐰆𐰺𐰢𐰞𐰺